הסוד לשיווי משקל בתוך עומס

צריך. וצריך.

צריך להספיק. לבצע. לסדר, להתחיל, לסיים, לתכנן. כל יום אלפי דיאלוגים פנימיים של החלטות, בחירות. מתי לכוון את השעון בבוקר, מה לאכול, מה המשימה שהכי חשובה? זו שתקח אותנו לטיול בטוסקנה ולא רק לדו"ח של מס הכנסה. מה באמת דחוף? כמו ילד עם פצע מדמם בול מעל הגבה הימנית?

השיח הפנימי שלא מרפה מהמשימות, הביצועים ורוצה תוצאות, כאן. עכשיו. ורמת בדיוק מושלמת. הלחץ הפנימי ובואו נודה בזה גם מהעבודה והמשפחה לא מקבל תהליכים, הצורך בזמן לחשוב, בהתמודדות עם עומס, במצב רגשי ונפשי. ואז השיח הפנימי שלנו נהיה שיח אגרסיבי, ואפילו תוקפני. מלא בארס וביקורת עצמית.

הרגע שאנחנו נכנסים לשיח הזה הוא הנפילה למדרון התלול של הסטרס והלחץ. הנשימה עולה לחזה ונהיית שטוחה, הכתפיים מתכווצות, האזור בין העיניים מתכרכם וכל התחושה היא כאילו נלכדנו מתחת למים בלי אוויר. כשבעצם מה שחונק אותנו זה המחשבות 'צריך', 'חובה' ו'עכשיו'.

אפשרות אחת היא קיפאון ותקיעות. או פשוט לוותר. זו האופציה של ה'לא'. לא לעשות, לא להגיב, להמנע.

השנייה היא שאנו פועלים במרץ, באטרף של משימה אחרי משימה עד שנקרוס מרוב עייפות במקרה הטוב. במקרה הגרוע גם לא נירדם בלילה. כל האופציות מתסכלות.

אז מה עושים?

אני רוצה להציע דרך עוקפת. כמו טיול נחמד בשדות לא עוד טיפים לניהול לוז וזמן, לאלה אני ממליצה על (לינק לאתר שלך גלעד ולסאלי תדמור) אלא אפשרות שתזכיר לנו שלמרות טלטלות החיים אנחנו לא שבירים ואפילו לא מותשים כמו שנדמה לנו. אמרו את זה קודם לפני בפתגם זן נודע גבעול גמיש וחזק מתכופף עם הרוח ומתרומם חזרה. אז בול ככה. ​

שנייה לפני התכלס: אחרי שילדתי את הבן שלי באופן מפתיע ולא צפוי הייתה לי תקופה אינטנסיבית ועמוסה פיזית ורגשית. אמהות ראשונה וכל האקשן הנלווה. חבר מורה ליוגה אמר לי :"פשוט תפרסי מזרן בסלון. גם אם בכלל לא תתרגלי עליו יוגה. שיהיה. אולי תרקדי עליו והוא יהיה לך מרחב לתנועה."

אז לפעמים כשעמוס טוב לצאת למרחב, גם אם זה רק הסלון שלנו. דווקא כשאין רגע אז לקחת רגע ולהניח להכל. במיוחד כשזה מרגיש לא הגיוני. ממש כמו כששמים בכניסה לבית את התיק והנעליים. הם לא ילכו לשומקום. אבל אולי אנחנו רגע נרפה מהמשא והמסע כדי שכשנחזור יהיה קל יותר לשאת הכל. וזה הסוד. למצוא רגע להתאמן בשיווי משקל על המזרן כדי למצוא אותו בחיים האמיתיים.

פרקטיקה:

תנוחת העץ Vriskasana

בהתחלה הגובה של הרגל בכלל לא משנה. אפשר להניח את העקב על כף הרגל הישרה, זו שעומדים עליה. הכי חשוב להתמקד ביציבות ברגל שעליה אנחנו עומדים. כמו במצבים מורכבים, שטוב להשען על מה שבטוח ואיתן ולא להתמקד במה שמתנדנד. המטרה בתנוחה היא לקחת פנימה את התחושה שאנחנו בעלי שורשים עמוקים ויציבים עם נשימה נינוחה כמו עץ איתן.

תנוחת הנשר Garudasana

הפיתול בתנוחה ממחיש כי למרות הפיתולים והסתירות שנמצאים בתוכנו, אפשר להישאר יציבים ואיתנים. מה שהתנוחה משאירה בגוף זה שמול סערות החיים עדין אפשר לעוף. היא משחררת מתחים בכתפיים וטובה לשחרור מתחים באופן כללי.

יד לבוהן גדולה Hasta Padangustasana

תנוחה שמחממת ומפעילה את המותן ומותחת את החלק הפנימי והאחורי של הירך והשוק. תנוחה שפורשת את הגוף במרחב, משחררת כיווצים וממחישה שגמישות מול מצבים היא לא חולשה. להפך. התנוחה דורשת מחלק אחד, הרגל שעליה עומדים ומהתודעה להיות יציבים וממוקדים, ומחלק אחר, הרגל הנמתחת באוויר, להיפתח, להימתח ולהתגמש.

תנוחה – לוחם שלוש Virabadrasana 3

התנוחה דורשת ומעניקה מיקוד, ריכוז ואמון בעצמנו. היא כמו מטוס שממריא. יש בה הרבה עוצמה ופתיחה במרחב. פיזית, התנוחה מייצרת מתיחה בחלק האחורי של הגוף, מקצות הבהונות דרך מרכז הגוף עד לקצות האצבעות. כך שאנחנו חייבים להיות מודעים לאחורי הגוף, מה שמחזיק אותנו ותמיד תומך בנו. נוצרת מכך גם תחושה נעימה שאנו ארוכים יותר וכמו מטוס יכולים להיות יציבים גם כשאנחנו תלויים באוויר מעל האוקיינוס באמצע שומקום.

אהבתם? מוזמנים לשתף

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אתכם