על כמה דברים אנו חוזרים ביומיום? כמה דברים אנו מבצעים שוב ושוב ומדוע?
צחצוח שיניים, בישול, תשלום חשבונות, שטיפת כלים, סידור הבית, תקשורת עם חברים, עבודה, רשתות חברתיות, צפייה בתוכניות.
מתי אנחנו פוגשים את השעמום או ההרגל באותו מקום, באותו זמן?
לרוב בעבודה, פעולות שאנחנו חייבים לבצע לשם קיומנו בעולם. אם לא נגיע ונתפקד מידי יום בעבודה לא נקבל משכורת, אם לא נלך לסופר\שוק\נזמין קניות באינטרנט המקרר ישאר ריק וכן הלאה. העניין הוא שיש תחומים נוספים בהם היינו רוצים לראות תוצאות בדומה למשכורת שנכנסת מידי חודש לחשבון הבנק.
אני זוכרת איך באחד מהשיעורים כשלמדתי הוראת יוגה, המורה הנערצת שלי, הדגימה עמידת ראש (Sirsasana). היא עלתה בכזו חן, פשטות, אלגנטיות והסבירה תוך כדי כיצד יש לבצע את התנוחה, מהם הדגשים, הנשימה, היכן להפעיל כוח והיכן להרפות, כאילו הייתה זו תנוחת עמידה פשוטה (Tadasana). זו לא הייתה הפעם הראשונה שראיתי מישהו עולה לעמידת ראש, אך היה משהו באותו רגע שהחלטתי שאעשה עמידת ראש כמוה. עם אלגנטיות, עדינות ומעל לכל פשטות
כמה זמן לקח לי עד שהצלחתי לבצע את עמידת הראש בפשטות, אלגנטיות, ודיוק בדרכי? הרי ברור שלא 'כמו' המורה, היא רק הייתה ההשראה והטריגר שדחף אותי להתאמן.
8 חודשים. 8 חודשים בהם תרגלתי כמעט כל יום את שני סוגי עמידת הראש. עם קיר, בלי קיר, לעלות חצי דרך, נפלתי, כעסתי, התאכזבתי, צחקתי על עצמי ועל הרצינות שלי, חזרתי על מה שלמדתי באשראם ליוגה, הסתכלתי על סרטוני הדרכה, התייעצתי עם מורים אחרים אבל בעיקר תרגלתי. שוב ושוב. ושוב ושוב.
כשלקחתי הפסקה לפעמים זה הקשה עלי לחזור לתרגול ולפעמים זה היה הכרחי. הייתי צריכה לקחת כמה ימים של פסק זמן כדי לחוש בהבדל, או בהעדרו.
לא היה לי שום ביטחון שאצליח לגמרי, או כמה זמן זה ייקח. אם נצחצח שיניים כל יום לא יהיו לנו חורים? לא בהכרח, אבל גדלים הסיכויים שלא יהיו. אם נשקיע בקשר זה מבטיח שהוא לא יסתיים? אפשר רק לדעת בדיעבד. בכל זאת אנו מסכימים לקחת סיכון ולהשקיע
ברור שמה שהביא לתוצאה בתום שמונת החודשים היה ההתמדה שלי, למרות הקושי וחוסר הוודאות. חיפשתי להקיף את עמידת הראש מכל כיוון- כוח ידיים, כוח בטן, שיווי משקל, לפגוש את הפחד, החששות מנפילה או פציעה ולחזור על אותה פעולה שוב ושוב. לנשום להתמקד במבט ולא להתייאש.
העניין עם הכלל הזה הוא שכולנו יודעים אותו היטב. ככה למדנו לרכב על אופניים, לכתוב, להתמקצע בתחום כלשהו, לבנות קשרים משמעותיים. אבל זה משעמם, קשה, מתסכל ולפעמים פשוט אין לנו פניות וזמן. לעיתים אני מוצאת שאני מקיימת את הכלל הזה בתחומים מסוימים ובאחרים מרשה לעצמי לחפף
עניין שמקשה על ההתמדה זו המחויבות. אם אני משקיעה כל כך הרבה זמן ואנרגיה במשהו אני רוצה לדעת שזה יצליח. שאני לא מבזבזת את הזמן שלי לשווא. אנחנו רוצים תוצאה, ושתהיה טובה ושתגיע מהר. אם אני משקיעה זמן ואנרגיה במשהו מנין לי שהוא יניב תוצאה? אז זהו שאין. וזה חלק מהעניין. למצוא עניין בעיסוק עצמו. יש לי תלמיד שעובד כבר שנים על תנוחות של פתיחת ירכיים. התאמן במגוון שיטות יוגה, מתרגל קפוארה. הוא צוחק שעוד 20 שנה יצליח. ויתכן שאכן כך או קודם או בכלל לא. אבל הוא ממשיך וממשיך.
ובינתיים מקבל שלל רווחים מהתרגול. משתפר בתנוחות של גמישות של הירכיים ושאר הגוף, שומר על הגב, מחזק ידיים ורגלים, חווה מגוון חוויות מעצם ההתמדה בתרגול. גם אני למעשה כמוהו. אין לי ודאות עד מתי אוכל לתרגל תנוחות מסוימות או האם אצליח את כולן כמו שאני רוצה. אבל אני ממשיכה בדרך, נהנית מהנוף, עוצרת כשצריך ומתמידה בכיוון.
אז כמה טיפים על איך להתמיד:
- זמן ומקום. כל יום לפני השינה ואחריה נצחצח שיניים. רובנו רואים טלוויזיה באותו מקום. הרגלים הם עוגן קשה לשינוי. אז לרתום את העניין לטובתנו – ליצור הרגל בריא ויעיל. לבחור שיעור קבוע ולהתחיל להגיע אליו. בהתחלה יצוצו מלא בלת"מים-ילד חולה, השלמת שעות עבודה.. אבל לאט לאט זה יתאזן
- לזכור את הסיבה שבגללה אנחנו מתרגלים. ושאין סיבות טפשיות. אם זה רוגע, חיטוב- כן מותר להציב מטרה כזו ביוגה!, להגיע לעמידת ראש או שפגט, פשוט לשמור על תנועה ולהתאמן. כי כשיש מטרה אז קשה יותר לוותר. אחרת זה סתם עוד מטלה ולא משהו שיכול לעזור לנו להגשים חלום או לשפר את איכות חיינו.
- לקבל כשלונות. לקבל שיהיו פעמים שנפספס שיעור. יהיו פעמים שהאימון לא יהיה מוצלח. זה ההזמנות לויתור שמגיעה בדלת וצריך לדחות אותה בנימוס. שתלך למישהו אחר.
- קבוצה\ חבר.ה. לקבוע ללכת לשיעור עם מישהו. יותר קל לבטל לעצמנו אבל למישהי אחרת פחות.
- בגדים, מזרן. זה משהו שקשה לי לכתוב כי לתפיסתי לא צריך כלום לתרגל יוגה. ממש ממש כלום. אבל גיליתי שלקנות מזרן, לא חייב להיות יקר, להיות עם בגדים ספציפיים, לא חייב יקרים, עוזר להכנס למיינדסט של שיעור. כמו שעם נעלי ריצה יוצאים לרוץ, ככה עם בגדים ליוגה מגיעים לשיעור. עוזר ולא המהות.
- לספר לאחרים. מחויבות חברתית עוזרת להגיע ליעדים. אם סיפרתי שאני מתאמנת יהיה לי יותר קשה לוותר. יש אנשים שזה דווקא מרתיע אותם וצריכים לראות שהם מתמידים לפני שיתחייבו בפני אחרים אבל להרבה מאיתנו זה דווקא עוזר. תנסו.
